העור של הכלב תמיד אדום ומגרד ללא הפסקה? אל תהיו שאננים! הבנת סיבות אפשריות ובדיקות אלרגיה (אבחון וטרינרי הוא המפתח!)

1. זיהום טפילי חיצוני

• **פרעושים:** זו אחת הסיבות הנפוצות ביותר. עקיצות פרעושים עצמן יגרמו לכלב לגרד, והבעיה הגדולה יותר היא שכלבים רבים אלרגיים לרוק של פרעושים (המכונה דרמטיטיס אלרגית לפרעושים, FAD), גם אם יש רק פרעוש אחד או שניים על גופם, זה עלול לגרום לגרד חמור בכל הגוף, במיוחד בגב התחתון ובבסיס הזנב.
• **קרדיות:** סוגים שונים של קרדיות עלולים לגרום למחלות עור שונות. לדוגמה, גרדת תגרום לגרד חמור וקשקשים, במיוחד בשולי האוזניים, במרפקים ובבטן; דמודקס גורם בדרך כלל לנשירת שיער ואדמומיות אצל כלבים עם חסינות נמוכה, עם רמות שונות של גרד.
• **כינים:** למרות שהן נדירות יחסית, כלבים עלולים להידבק גם בכינים, ולגרום לגרד וחוסר שקט.
• **כיצד וטרינרים בודקים:** וטרינרים יבדקו היטב את הפרווה של הכלב, ייתכן שיסרקו במסרק צפוף שיניים, או יגרדו דגימת עור קטנה ויניחו אותה מתחת למיקרוסקופ כדי לחפש גופים או ביצים של חרקים.

2. זיהום בעור

• **זיהום חיידקי (פיודרמה):** העור אדום, מופיעות מוגלתיות קטנות, פפולות, גלדים, נשירת שיער, ריח חריף וכו'. זיהום חיידקי לרוב אינו "האשם", אלא משני לבעיות אחרות, כגון פגיעה במחסום העור (אלרגיה, בעיות אנדוקריניות), לחות בקפלי העור, טראומה וכו'.
• **זיהום פטרייתי/שמרים:** הנפוץ ביותר הוא זיהום מלסזיה, המתרחש לעתים קרובות באזורים חמים ולחים (אוזניים, בתי שחי, בין הבהונות, מפשעה), מה שמוביל לעור שומני, אדום, מעובה, בעל ריח חריף וגרד. דרמטופיטים (בדרך כלל "גזזת כלבים") יכולים גם הם לגרום לנשירת שיער, קשקשים וגרד.
• **כיצד וטרינרים בודקים:** וטרינרים עשויים להשתמש בסרט דבק כדי להדביק את פני העור, או לקחת דגימה עם צמר גפן, ולבחון אותה מתחת למיקרוסקופ כדי לבדוק אם יש מספר רב של חיידקים או שמרים. במקרה של חשד לגזזת, ייתכן שיהיה צורך לבצע בדיקת אור ווד או תרבית פטרייתית.

3. תגובה אלרגית (Allergies)

אם טפילים וזיהומים נשללו (או שהבעיות הללו חוזרות שוב ושוב), אז אלרגיה היא חשוד חשוב מאוד. נדון בכך בפירוט בחלק הבא.

4. סיבות אפשריות אחרות

• **מחלות אנדוקריניות:** כגון תת פעילות של בלוטת התריס, היפראדרנוקורטיציזם (תסמונת קושינג), הפרעות אנדוקריניות אלו עלולות לגרום לעור דק, נשירת שיער, רגישות לזיהום, פיגמנטציה וכו', ולפעמים מלווה בגרד.
• **מחלות אוטואימוניות:** נדיר יחסית, זוהי מערכת החיסון של הכלב עצמו שתוקפת את רקמת העור, מה שעלול להוביל לכיבים חמורים בעור, גלדים וכו'.
• **בעיות תזונה:** חוסר בחומצות שומן חיוניות, ויטמינים או מינרלים מסוימים עלול להשפיע גם על בריאות העור.
• **דרמטיטיס מגע:** תגובה אלרגית או גירוי ישיר למרכיבים מסוימים בסביבה, כגון צמחים מסוימים, חומרי ניקוי לשטיחים, ג'ל רחצה וכו'.

1. ניסוי דיאטת אלימינציה (Elimination Diet Trial) - תקן הזהב לאבחון אלרגיה למזון

זוהי כיום השיטה האמינה ביותר לאבחון או שלילת **אלרגיה למזון לכלבים**. התהליך ארוך יחסית ודורש סבלנות רבה ונכונות מצד הבעלים:

1. **הגבלת תזונה קפדנית:** בהדרכת וטרינר, בחרו מזון המכיל מקור חלבון ופחמימות חדש שהכלב מעולם לא אכל בעבר (בדרך כלל **מזון הידרוליזט חלבון מרשם וטרינרי** או **מזון חלבון יחיד מוגבל**, או מזון תוצרת בית עם רכיב בודד במקרים מיוחדים), ו**האכילו רק את המזון הזה**.
2. **משך זמן מספיק:** הגבלת תזונה קפדנית זו צריכה להימשך לפחות **8 עד 12 שבועות**.
3. **מנעו כל מזון אחר:** במהלך תקופה זו, **אסור בהחלט** לתת לכלב כל חטיף אחר, בשר יבש, עצמות לעיסה, עצמות לניקוי שיניים, פירות, ירקות, ואפילו לא ללקק שאריות מזון שנפלו על הרצפה, ואסור להאכיל בתרופות המכילות חומרי טעם (יש לאשר עם וטרינר).
4. **התבוננו בשינויים בתסמינים:** אם תסמיני הגרד של הכלב משתפרים משמעותית לאחר ביצוע קפדני של דיאטת אלימינציה (בדרך כלל מתחיל להופיע תוך 4-8 שבועות), אז יש חשד גבוה לאלרגיה למזון.
5. **מבחן גירוי (אופציונלי אך מומלץ):** כדי לאשר סופית ולגלות את מזון האלרגיה הספציפי, הווטרינר עשוי להמליץ, לאחר שהתסמינים משתפרים, להוסיף בהדרגה כל רכיב מזון שהכלב אכל בעבר כל 1-2 שבועות, ולבחון אם התסמינים חוזרים. אם התסמינים חוזרים לאחר הוספת רכיב מסוים, אז רכיב זה כנראה האלרגן.

2. בדיקת אלרגנים תוך-עורית (Intradermal Allergy Testing, IDT) - משמשת בעיקר לאלרגיה סביבתית

בדיקה זו משמשת בעיקר כדי לסייע באבחון **אלרגיה סביבתית** (אטופיק דרמטיטיס), ולבחור אלרגנים לטיפול המשך להפחתת רגישות. וטרינר (בדרך כלל וטרינר מומחה לדרמטולוגיה) יזריק כמויות קטנות של תמציות אלרגנים סביבתיים שונים (כגון אבקות שונות, קרדית האבק, עובש וכו') לתוך העור המגולח של הכלב במצב של הרגעה או הרדמה, ולאחר מכן יבחן אם מופיעה תגובה אדומה ונפוחה (גלד) בכל אתר הזרקה. היתרון של שיטה זו הוא שהיא אינטואיטיבית יחסית, אך דורשת מיומנות הפעלה גבוהה, יש להפסיק שימוש בתרופות מסוימות, ואין לה ערך רב לאבחון אלרגיה למזון.

3. בדיקת IgE ספציפית לאלרגנים בסרום (Serum Allergy Testing) - בדיקת דם

שיטה זו דורשת רק דגימת כמות קטנה של דם מהכלב, שנשלחת למעבדה מקצועית לבדיקת רמות הנוגדנים IgE בדם כנגד אלרגנים ספציפיים (כולל אלרגנים סביבתיים וחלק מאלרגנים למזון). היתרונות שלה הם שהיא פשוטה ונוחה לתפעול, גורמת ללחץ קטן לכלב, ובדרך כלל אינה מושפעת משימוש קצר טווח בתרופות. עם זאת, יש **לפרש את תוצאות הבדיקה בזהירות רבה**:

• **חיובי לא שווה לאלרגיה קלינית:** זיהוי נוגדני IgE חיוביים מציין רק שהכלב "רגיש" לחומר זה, אך לא בהכרח אומר שחומר זה הוא הגורם לתסמינים הקליניים הנוכחיים. יש לשלב זאת עם ההיסטוריה בפועל של הכלב והביטויים הסימפטומטיים כדי לשפוט.
• **תוצאות אלרגנים למזון שנויות במחלוקת:** כיום יש מחלוקת רבה על הדיוק של בדיקות דם לאבחון אלרגיה למזון, והתוצאות שלהן יכולות לשמש רק כהפניה לבחירת דיאטת אלימינציה, **ואינן יכולות להחליף ניסוי דיאטת אלימינציה**.
• **תוצאות אלרגנים סביבתיים בעלות ערך ייחוס:** עבור אלרגיה סביבתית, תוצאות בדיקות הדם יכולות לשמש כהפניה לגיבוש אמצעי הימנעות או לבחירת תוכנית טיפול להפחתת רגישות, במיוחד במקרים בהם הכלב אינו מתאים לבדיקה תוך-עורית.